פרופ' ארנון קרני, מומחה בנוירולוגיה, מנהל היחידה לנוירואימונולוגיה וטרשת נפוצה, המערך הנוירולוגי בבית חולים איכילוב.

מטרה

לבחון את השפעת טבליות קלדריבין על סמני דלקת עצבית, נזק נוירואקסונלי והתקדמות מחלה, בדם ובנוזל השדרה (CSF) בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית.

שיטות

• עיצוב המחקר: מחקר חד-זרועי פתוח (MAGNIFY-MS, NCT03364036)
• משתתפים:

• • 258 מטופלים שעברו בבדיקות דם לביומרקרים GFAP, NfL.
  • תת-מחקר עם 28 מטופלים שעברו ניקור מתני לבדיקת הביומרקרים: KFLC, IgG, CXCL-13 בנוזל השדרה.

• נקודות זמן: מדידות בוצעו בתחילת המחקר, לאחר 12 חודשים ו־24 חודשים.
• תוצאים קליניים שנבדקו:

• • ירידה בנפח מוח שנתי (aPBVC)
  • התקדמות נכות מאושרת לאחר 6 חודשים (6mCDP)
  • התקדמות עצמאית מהתקפים (PIRA)
  • שיעור התקפים

תוצאות עיקריות

GFAP ו-NfL בדם

• ירידה משמעותית במדדי GFAP ו־NfL בדם לאחר טיפול.
• נמצא קשר מובהק בין רמות נמוכות של ביומרקרים אלו לבין שמירה על נפח מוח.

מדד CXCL-13 בנוזל השדרה

• ירד משמעותית לאחר 24 חודשים.
• ערך התחלתי גבוה היה קשור לסיכון מוגבר להתקדמות נכות, PIRA והתקפים.

מדדי KFLC ו-IgG בנוזל השדרה

• ירדו לאורך זמן בקרב משתתפים עם ערכים התחלתיים גבוהים.
• ערכים גבוהים נקשרו לאובדן משמעותי יותר של נפח מוח.

מסקנות

• טיפול בקלדריבין מפחית סמנים של דלקת עצבית כרונית ונזק עצבי.
• שינויים בביומרקרים בדם וב־CSF נמצאו בקורלציה עם יציבות קלינית ושימור נפח מוח.
• הממצאים תומכים בשימוש בביומרקרים  במיוחד (GFAP, NfL, CXCL-13)  ככלים להכוונת טיפול מותאם אישית בטרשת נפוצה.

מגבלות המחקר

• ללא קבוצת ביקורת.
• מספר קטן של משתתפים במדידות בנוזל השדרה.
• שיעור נמוך של התקדמות קלינית, מה שמגביל עוצמה סטטיסטית.

ביבליוגרפיה

כוללת מאמרים של רוזנשטיין (2021), שמירר (2025), דיסאנו (2020), ובנקרט (2022).

מסקנות

הנתונים מהמחקר מצביעים על כך שטיפול בקלדריבין מוביל לירידה מובהקת ברמות ביומרקרים המעידים על נזק עצבי ודלקת כרונית, כגון NfL ו-GFAP בדם ו-CXCL13, KFLC ו-IgG בנוזל השדרה. זוהו גם הוכחה ביולוגית להשפעה של קלדריבין. ירידות אלו נמצאו בקורלציה עם שמירה על נפח מוח ועם יציבות קלינית, דבר המחזק את ההשערה שלקלדריבין יש אפקט נוירו-פרוטקטיבי מעבר להשפעתו האימונומודולטורית.

בנוסף, רמות התחלתיות גבוהות של CXCL13 ושל KFLC זוהו כמדדים פרוגנוסטיים להתקדמות נכות ואובדן נפח מוח, דבר שעשוי לאפשר שימוש בביומרקרים אלו ככלים לזיהוי מוקדם של חולים בסיכון גבוה.

ממצאים אלו מחזקים את הפוטנציאל של מדדי NfL,יGFAP ו-CXCL13 לשמש במדדים ביולוגיים לניטור יעילות טיפול ולהתאמה אישית של טיפול בטרשת נפוצה. עם זאת, יש להתייחס בזהירות לפרשנות התוצאות בשל מגבלות מתודולוגיות של המחקר – בהן העדר קבוצת ביקורת, מספר מצומצם של מדידות בנוזל שדרה, ושיעור נמוך של התקדמות קלינית – המגבילים את עוצמת המסקנות ודורשים מחקרים נוספים ומבוקרים לאישוש הממצאים.

מקור:

Impact of Cladribine Tablets on GFAP Levels and Intrathecal Biomarkers in RMS: Results From the MAGNIFY-MS Study. Heinz Wiendl, Tobias Derfuss, Laura Sponton, Hulin Jin, Markus Fluck, Dimitri Guala, Lidia Gardner, Nicola De Stefano, Letizia Leocani